מאז משבר הסאב פריים ב-2008, העולם חווה תופעה חריגה של ריבית אפסית או קרוב לכך. הורדת הריבית הזאת הגיעה נולדה לתמרץ צמיחה כלכלית, בעולם שבו שררה אי ודאות גדולה שהייתה אחרי המשבר. אכן, מה שקרה הוא בדיוק מה שקובעי המדיניות בפדרל ריזרב ובממשל האמריקאי רצו שיקרה: הכסף הזול זרם לשוק ההשקעות, הצריכה עלתה, והצמיחה גדלה. עם זאת, זו הייתה תקופה ייחודית מבחינה היסטורית, היות וכאשר ריבית היא אפסית, המשמעות היא שהכסף זול, וכאשר הכסף זול, משמע הוא שווה פחות, מה שמביא לעלייה של מחירים. עם זאת, במשך שנים ארוכות הכסף היה זול, ולא הייתה אינפלציה משמעותית (וזאת מכל מיני סיבות מאקרו כלכליות).
התקופה הזאת הייתה כל כך ארוכה, שהעולם התמכר לכסף הזול, והחשיבה הכלכלית של דור שלם פשוט התעוותה להניח שזה יכול להימשך לנצח. עם זאת, האינפלציה בסופו של דבר הגיעה, ובמספרים מדאיגים מאוד, מה שהביא לנחיצות מיידית של העלאות ריבית חדות מצד הבנק המרכזי של ארצות הברית, הפדרל ריזרב.
אמריקה וישראל חלק מהעולם הגלובלי
מה שקורה בארצות הברית, לא נשאר בארצות הברית. לפי צבי גולדפינגר, עליית הריבית על ידי הפד, נענתה בהעלאת ריבית מצד בנק ישראל. זאת משום שבנק ישראל לא יכול להרשות לעצמו מצב שבו הפרש הריביות ייטה לעבר ארצות הברית, שהרי הדבר יביא לבריחה של הון לעבר ארצות הברית (אם הריביות שם טובות יותר, עדיף לשים שם את הכסף).
מעבר לכך, צבי גולדפינגר טוען כי זו לא ההשפעה היחידה: אנו רואים שבעקבות העלאת הריבית, הדולר מתייקר ומתחזק על חשבון השקל. ישראל, בתור מדינה הנסמכת באופן טוטאלי על ייבוא של מוצרים, הדבר מביא להתייקרות משמעותית של מוצרים, שהרי ככל שהדולר חזק מול השקל, כך השקל שלנו קונה פחות מוצרים בשווי דולרי, שהוא מטבע המסחר העולמי. בכלל, סחורות רבות התייקרו בכל העולם, הן בגלל עליית ערך הדולר, הן בגלל קיטון בהיצעים שעוד קשור בתקופת הקורונה, והן בעקבות המלחמה באוקראינה, ואפילו בעקבות ההתחממות הגלובלית.
לסיכום, לפי צבי גולדפינגר, אפשר לומר שבהיותה חלק מהכלכלה הגלובלית, ישראל חשופה לכל מיני תהליכים המתרחשים בעולם, ועליית הריבית בארצות הברית היא תהליך דרמטי במיוחד. נותר רק לקוות, שישראל תשרוד את התקופה הזאת של ירידה בביקושים והשקעות בצורה טובה יחסית, ותחזור לצמיחה בשיעורים טובים.